סוג של התקדמות

טוב, אז למקרה שזה מפתיע מישהו, ושבאמת צריך לכתוב את זה – קיבלנו 'לא' על הדירה שרצינו. עוד דחייה אחת לרשימה ההולכת ותופחת למימדי הפטאתי. לא יודעת במה היה עסוק ההוא שאחראי על הניסים, אבל לכל כיוון שהסתכלתי לא כל כך הצליח לו בחנוכה הזה…

 

ועתה, כפי שאני רואה זאת לפחות, שתי אלטרנטיבות –
להשבר. מה שבאמת ובתמים חשבתי שיקרה.
או למצוא דרכים, מוזרות וחסרות סיכוי ככל שיהיו, להתחזק.

אז הנה הניסיון הנואש שלי לבחור באופצייה השנייה –
אני מנסה, לא יודעת איך זה יילך או כמה זמן זה יחזיק, למצוא כל יום משהו אחד טוב שהסתדר לנו מאז שהגענו. דבר אחד שמשמח אותי. סיבה אחת להשאר.

היום זה היה הקניות בסופר.

הקנייה הראשונה שערכנו בסופר מקומי לאחר הגעתנו הביאה אותי אל סף דמעות.
שום דבר לא היה נראה לי מוכר, לא מצאתי את המוצרים שאני רגילה אליהם, ותחושה מייאשת שאני הולכת לסיים את חיי מתזונה שמורכבת בלעדית מקורנפלקס של קלוגס ושוקולד של קינדר אפפה אותי מבלי מנוח.

לא לדבר על זה שלפסטה ברוטב שמנת ובטטה שהכנתי כשבוע מאוחר יותר היה טעם של חרא. בעצם לא. 'טעם של חרא' מרמז שהיה לה איזשהו טעם. אני עד היום לא יודעת מה זה המרכיבים שקניתי שם בשביל להכין אותה, אבל טעם בפירוש לא היה שם. כלום. נאדה. קרטון. גורנישט.

מחר אני מתכננת להכין מרק מושקע מאד לקראת הסופ"ש.

השבוע כבר הכנו מרק אחד משביע ומצויין, ואת קניית המצרכים בשבילו, כמו גם את הקנייה היום, ערכנו בסופר מקומי, ללא מילון צמוד ובלי טעויות נראות לעין. ואני מדברת על רמת דיוק של שורש פטרוזיליה לעומת שורש סלרי (שבאמת לא הייתי מבדילה בינהם במראה, אם לא היה כתוב), של עדשים אדומות אורגניות ושל לא לקנות אבקת מרק שמכילה צבעי מאכל ומונוסודיום גלוטומט (שאפילו בעברית אני לא בטוחה שכתבתי את זה נכון).

הסתובבתי היום בסופר, עם עגלת הקניות המדוייקת והמגרה שלי, בין המעברים שאני מכירה כבר כמעט בעל פה, את מעט גימגומי הנימוס ההכרחיים עם הקופאי ניהלתי בגרמנית מהוססת ובאופן כללי, מלבד המבחר הרחב בהרבה, ההרגשה לא הייתה מאד שונה מבסניף ה-AM:PM בדיזינגוף.

זה גם סוג של התקדמות, לא?

צעד צעד, בסוף עוד יהיה טוב…

ובתוכניתנו מחר – מתכון למרק מושקע מאד לקראת הסופ"ש.