תגית: ג'וב סנטר

נראה לי שכבר קר…

כל הזמן אומרים לי, מה עם הבלוג? מתי תעדכני אותו?
ואני כל הזמן אומרת, כן, אני יודעת שהרבה זמן לא כתבתי, זה יקרה מתישהו.

הרבה זמן לא כתבתי…
כמעט חודשיים לא כתבתי!
אנחנו פה קצת יותר מחודשיים, וכמעט חודשיים לא כתבתי!
ללא ספק, אם מישהו מחפש אותי כדי להגיש לי את פרס הבלוגרית המסורה, תגידו לו שאני עסוקה.
בלמצוא תירוצים למה לא כתבתי…

המון דברים קרו בחודשים האלו, כמו שניתן רק לצפות מחודשיים בעיר/ארץ חדשה. רובם בטח התחמקו להם במשעול היומיום ועל חלקם עוד בטח אכתוב בהרחבה פעם. על כל השאר, הנה רשימה מאולתרת:

התחלנו לחפש דירה. לא כל כך הצליח לנו.
הסתיו עבר. גם אנחנו, מהדירה הראשונה שלנו אל דירה זמנית אחרת.
המשכנו לחפש דירה. עדיין בלי הצלחה יתרה.
טיילנו בטיר-גארטן, טיילנו בפסטיבל אורות ברלין. הבטחנו כל הזמן שהשבוע עושים את הסיור של אלטרנטיב ברלין. לא עשינו אותו עדיין.
אכלנו במסעדה מיצרוקאית (לא החליטה אם היא מיצרית או מרוקאית) בקרויצברג. אכלנו במסעדה רוסית בפרידריכסהיין. התאהבנו לחלוטין בפרידריכסהיין. אבל עדיין לא הצלחנו למצוא בה דירה.
קיבלתי ויזה לשלוש שנים. הצלחנו לשנות לעודד את השם משפחה.
התחרפצנו מניצה. התרגלנו לניצה. היינו צריכים אותה, אז לא נטשנו אותה ואז התחרפצנו ממנה קצת עוד.
פיתחנו מסורת של בראנץ' בפרידריכסהיין ביום ראשון. לא הדלקנו נרות שבת אפילו פעם אחת.
היינו בהופעה של קרודר אנד דורפמייסטר. היה שש. נפגשנו עם איתי. היה אחת עשרה.
ראינו דירות. הגשנו מועמדות לדירות. נכון לעת כתיבת שורות אלו, לא השגנו אף דירה.
בישלנו מעט. קנינו הרבה. בעיקר בגדים לחורף.
הכנתי חבילה ליומולדת של שירה. קיבלתי חבילה מהארץ.
שיגעתי את עודד עם תוכניות להכין ויינאכט-קאלנדר (מעין טבלת ייאוש עד חג המולד עם מתנה לכל יום).
ויתרנו על התוכניות מטעמי תקציב.
למדתי לסרוג. למדנו לשעשע את עצמנו בלי אינטרנט.
על מי אנחנו עובדים? פיתחנו קשרי ידידות חמה עם האינטרנט קפה של הטורקים.
הגשנו לג'וב סנטר את כל המסמכים וחיכינו לקבלת האישור הסופי בדואר. אתמול ראינו שכבר נכנס לנו מהם כסף. האישור עדיין לא הגיע.
היינו בהפגנה של אנטי-פאשיסטיים-אנרכיסטיים. הרגשנו נורא מקומיים.
בילינו מלא זמן איכות עם סומו. השבוע סוף סוף רשמנו אותה בעירייה ומצאנו לה וטרינר.
חששנו מהחורף.
חיכינו לחורף.
הוא הגיע…

זה סוד מאד ידוע במשפחה הגרעינית הקטנה שלנו, שבעוד שאני מסתדרת בצורה נדירה עם קור ונהיית ביצ'ית מהגיהנום בחום, עודד מתמודד מצויין עם חום בעזרת מזגן ומתמודד לא כל כך מצויין עם קור, בעיקר על ידי רגשי הכבוד והמורא הרב שהוא חש כלפיו. כן, מורא זו המילה הנכונה.

מהרגע שנחתנו כאן, כשהטמפרטורות עוד שיכשכו להן להנאתן באיזור העשר, עודד כבר שאל אותי "מותר לי להגיד שכבר קר?”

וכל פעם עניתי לו "לא, זה עוד לא קר. הקר עוד יבוא".

וככה העברנו את החודשיים האלו.

הטמפרטורות עשו עבודה נפלאה בלהצטמצם בצורה הדרגית, כל יום הביא עימו מספרים חדשים ונמוכים יותר בתחזית מזג האוויר, וגם בימי רוחות וגם בימי גשם, עוד לא הרשתי לעודד להתבכיין. זה עוד לא קר. הקר עוד יבוא. אם נתבכיין עכשיו מה נעשה במינוסים הגדולים?

והימים עברו וניצני שווקי חג מולד החלו להפציע בכל פינה של העיר. ובשבועות האחרונים נראה כאילו מזג האוויר אמר "כוס-אוחתכ עם ההתקררות ההדרגתית הזו. אין לי כוח. חורף. ו-ע-כ-ש-י-ו!”.

והדרך מהדירה אל תחנת האו-באן הקרובה, שעוברת דרך גשר ארוך ופתוח למשבי רוח אכזריים, הפכה מייגעת מנסיעה לנסיעה. והמסגרת מתכת של המשקפיים כבר התחילה לעשות לי כוויות קור על גשר האף. והתחלנו להבין את המשמעות של כאבים במפרק הלסת ועל ללכת בלי כובע כבר בכלל לא חולמים. אבל זה עוד לא קר. רק צונן. קריר.

ואתמול, ערב נר ראשון, הלכנו להדליק נרות עם החב"דניקים בשער ברנדנבורג.

בדרך, השעון הענק שתלוי על הבניין ליד התחנה של 'ג'אונוביץ ברוקה' הראה על מינוס תשע מעלות. הצ'יל פקטור (מה מרגיש בחוץ, בשקלול רוחות ומיני מזיקים) בתחזית מזג האוויר לעומת זאת, הראה על מינוס 18.

שגריר ארצות הברית בגרמניה נאם עם אף אדום מקור במשך שלוש שניות ואז המציא איזה תירוץ לחזור למשרד המחומם. לחב"דניקים, עם הכובעים שלהם שאפילו לא מכסים את האוזניים, זה היה נראה כאילו זה לא מזיז, והם המשיכו עם התוכנית האומנותית באין מפריע. עם ישראל חי.

לנו זה היה קצת יותר מידי. סיפרנו לעצמנו שזו סומו שקר לה, והיא קצת חולה וצריך להחזיר אותה הביתה, אבל בינינו, זה היה לנו קצת יותר מידי. דפקנו כמה צילומים של החנוכייה על רקע השער (באמת שקצת התרגשתי) ואצנו חזרה אל התחתית עוד לפני שהם ממש הדליקו את הנרות…

בדרך הביתה קנינו סופגניות בדנקן-דונאטס, ובבית הדלקנו ביחד את החנוכייה המאולתרת שהכנתי (היום אני אסיים להכין את היפה שתיכננתי). שרנו שיר ורבע, והתפננו לאכול טורטליני ברוטב שמנת ושינקין ולסרוג. הרגשנו מאד מחוברים למסורת…

הבוקר קמתי לעיר לבנה.
הכל מכוסה שלג, שממשיך לרדת בלי הפסקה, כמו שמיכה רכה ובלתי נגמרת.
עודד עוד ישן. סומו מתכרבלת על הספה לידי.

נראה לי שבשקט בשקט,
בלי שאף אחד ישמע,
אפשר להגיד שכבר קר.

 

הגיע החורף…

 

 


 

 

מודעות פרסומת

סודוקו מהגיהנום

לא כתבתי כבר קצת פחות משבוע, וזה נראה כאילו עברה שנה.
עברה פה ללא ספק כמות טופסולוגיה לשנה, זה בטוח…

ביום שלישי בבוקר, כמתוכנן, נפגשנו עם ניצה שוב Bürgeramt כדי להוציא את תעודת היושר. לפחות ממה שלנו יצא לראות, ה-Bürgeramt במחוז שלנו עובד בצורה מאד יעילה ומסודרת וגם הפעם לא היינו צריכים לחכות הרבה בתור. נכנסנו לפקידה, הצגנו לה את המסמכים, היא הגישה בקשה לבון לקבל מידע יושר על עודד, וידאה שהתעודה שתגיע, אם תגיע, תשלח ישירות לבחורה בבית המשפט שאחראית על תהליך שינוי השם, ועוד וי מאחוריינו. עכשיו רק נותר לחכות אם ישנו לו את השם. בינתיים אנחנו מריצים את כל הסידורים על השם הישן.

'כל הסידורים' האלו, זה בעצם להתחיל לארגן את הדברים בשביל הגשת הבקשה לג'וב סנטר.

משהו לגביי התהליך בג'וב סנטר –
הג'וב סנטר הוא בעצם המשרד שאחראי לדאוג לנו כל עוד אין לנו עבודה (או לפחות משכורת מעל גובה מסויים), ובלדאוג לנו הכוונה היא הרבה יותר רחבה מאשר ה"דאגה" של ביטוח לאומי או לשכת האבטלה בארץ.

הם אלו שאחראים לשלם עבורנו את כל מה שאנו זקוקים לו. החל משכר דירה (444 יורו בחודש לזוג), ביטוח בריאות, דמי מחייה (378 יורו בחודש לבודד), כסף לקניית ריהוט לבית חדש וכו'. אבל הם גם אחראים לשלוח אותנו לקורסי שפה, ובמידה וצריך אחרי זה גם הכשרות מקצועיות, על מנת לעזור לנו להקלט בתקווה בשוק העבודה. הרעיון הכללי הוא 'אנחנו נעזור לכם בכל מה שאתם צריכים, כדי שאתם תוכלו להתמקד באיך להכנס לתוך מעגל משלמי המיסים בגרמניה'. איידיליש, ניין?

הקטע הוא שכדי לקבל את כל העזרה הזו צריך לעבור איזשהו תהליך שנראה לחלוטין בלתי אפשרי למי שלא מכיר אותו, ונראה גם די מסובך ומסבך למי שכן מכיר אותו. וכדי לעבור את התהליך הזה צריך לבצע רשימה של המון מטלות קטנות לכאורה, שקשורות אחת בשנייה בקשרי תזמון ויכולת שגורמים לה להראות כמו סודוקו מהגיהנום.

דוגמאות? בבקשה. הנה חלק –

קופת חולים –
בגרמניה פועלת מספר קופות חולים שהבדלים בינהם הם מינוריים. אחת מציעה טיפולים אלטרנטיביים כאלו והשנייה מציעה חוגים נוספים כאלו. אבל בשורה התחתונה די כולן אותו הדבר. השונה מהארץ הוא, שכאן קופות החולים הן רק מושג וירטואלי שמתעסק עם רישומים וכספים. כשחולים, אין 'קופת חולים' שאליה הולכים, אלא הולכים ישירות לרופא והוא מעביר את החשבון לקופה עצמה. מה שזה אומר שאפילו בבחירת הרופאים, אין יתרון לקופה אחת על פני השנייה.

התשלום, ואני מסייגת את זה רק לקופות החולים הציבוריות ורק לבעלי אזרחות (כי לביטוחי הבריאות הפרטיים יש שלל חוקים שונים ומשונים של מי יכול להכלל בהן ומי חייב להכלל בהם) הולך על פי רוב לפי אחוז מסויים מהמשכורת של ראש המשפחה, ומבטח באותו מחיר גם את כל משפחתו. בנוסף לכך, רוב קופות החולים הכניסו תוספת בשנים האחרונות שבנוסף לתשלום הזה יש לשלם גם 8 יורו לחודש למשפחה. מין תשלום חודשי קבוע באם ראית רופא, או לא…

כל העניין הזה טיפונת מסתבך כשאין עבודה לגזור ממנה אחוז בשביל התשלום.

על פי חוק קופות החולים הציבוריות חייבות לבטח כל אזרח גרמני שחפץ בכך, אך כאלו שלא עובדים הן מפנות לג'וב סנטר, שמבטיח להן תשלום עבור ביטוחם. אבל הג'וב סנטר רוצה לראות אישור שהלכת לקופת חולים ועשית צעדים לפני שהגעת אליהם, והקופת חולים לא רוצה לרשום אותך לפני שיש לך אישור מהג'וב סנטר.

אני בטוחה שיש איזו דרך הגיונית לפתור את התסבוכת הזו, אנחנו לא מצאנו אותה…

אז במקום זה, ניצה התנגחה בבחורה בקופת חולים (AOK, הקופה היחידה שמתחייבת בשנתיים הקרובות לא לקחת את התוספת 8 יורו בחודש ההיא) עד שזו הסכימה לבצע רישום חלקי של עודד לקופה, כולל האישור שהג'וב סנטר צריך, אבל בלי החותמת הסופית וסוכם שנחזור לאחר שנלך לשם. נו טוב, גם סוג של וי.

חשבון בנק –
בעת הפנייה לג'וב סנטר אתה צריך להצהיר על חשבון בנק שיש לך וסכום הכסף שנמצא בתוכו. אם הסכום הזה עומד על מעל ל-9,750 יורו אז מבחינתם אין זכאות לתמיכה, ואם הסכום נמוך מכך, זה מבחינתם כסף שלך, בו מותר לך לעשות ככל העולה על רוחך, בלי קשר לתמיכה שהם נותנים.

אבל זה הסכום שמצהירים עליו, והוא סופי.

זאת אומרת שאם הצהרת על 8000 יורו, ואחרי חודש נכנס לך לחשבון 1000 יורו נוספים, הם זכאים לקחת לך אותם.

והנה זה מתסבך עוד יותר –

כשמגיעים אל הג'וב סנטר צריכים להציג אישור על פתיחת חשבון בנק ודף סטטוס עדכני בו.
אם פתחת את החשבון ואתה מחכה שהכסף יגיע בהעברה בנקאית מהארץ שמתעכבת – נדפקת, החשבון רשום על 0, יש לך 0!

אם לא פתחת את החשבון – נדפקת. תלך, תחזור אחרי שתפתח, תחכה מחדש בתור.

ובעיקר, אם פתחת חשבון, וחיכית שהכסף יעבור ובינתיים לא הלכת לג'וב סנטר כדי לא להצהיר על סכום שיקרי – נדפקת, ניצה תחפור לך בשכל על איזה לא בסדר אתה, ולמה אתה לא עושה כלום כמו שצריך, ואתה מאד מעכב את המערכת, ו… ו… ו…

והנה עוד סיבוך אחרון, אבל ככה ממש הקצפת שעל קצה הדובדבן –
מי שהיה אחראי לבצע עבורנו את ההעברה הבנקאית של הכסף מהארץ הנה, הוא אבא של עודד!
והוא… איך להגיד את זה בעדינות… לעשות דברים לפי לו"ז של אחרים, זה לא בדיוק הצד החזק שלו….

אז היו כמה ימים של עצבים ומתח, ולא פתחנו את החשבון בנק ביום שלישי כמו שהתכוונו, אבל בסוף כן פתחנו אותו ביום חמישי בבוקר (ב- Sparksse באלכסנדר פלאץ. היו מאד נחמדים ואדיבים אלינו ורובם מדברים אנגלית ממש טובה. אחרי זה גילינו שגם בסניף ליד הבית הם מדברים אנגלית, כך שממש סבבה) והכסף במזל הספיק לעבור עד יום שישי שבו הלכנו לג'וב סנטר. יאללה, עוד וי.

ויזת שהייה –
בגדול, עד שאני לא מקבלת את ויזת השהייה שלי פה, אני עדיין על תקן תיירת. וככזו לא זכאית לשום זכויות, לא רישום בקופת חולים, לא רישומים בבנק ובטח ובטח שלא שום זכויות מהג'וב סנטר.

ברגע שכן תהיה לי ויזת שהייה, אז אני נחשבת אישתו של עודד לכל דבר ועניין וזכאית לכל הזכויות כשלוחתו החוקית והנהדרת.

אז הגיוני להשיג לי את הויזת שהייה לפני שהולכים לג'וב סנטר, לא?

אז זהו, שמסתבר שאם סוגרים את משרד הזרים כל יום חמישי בשש בערב, וזה היום היחיד שאפשר להגיע לשם ללא פגישה, לא ברור לניצה למה יהיה שם תור מהגיהנום ואם נגיע באחת בצהריים במקום בשמונה בבוקר לא נצליח להכנס.

כן, בערך כמו ששלוש פעמים שואלים אותה אם זה שהג'וב סנטר נסגר בשתיים עשרה לא אומר שבשתיים עשרה הם הולכים הביתה וצריך להגיע לפני והיא אומרת מה פתאום, ואחרי זה יורדת עלייך למה הגענו רק באחת עשרה זה מאוחר מידי, הם סוגרים…

בכל מקרה, ולהניח את המרמורים בצד, היא הצליחה לקבוע לי פגישה במשרד הזרים ב-2.11 ואז, ככל הנראה, אני אקבל ויזה לשלוש שנים בלי בעיה. ובינתיים רושמים רק את עודד בג'וב סנטר. לא נורא.

וזהו בינתיים.

זאת אומרת ממש לא זהו, כי זה לא כולל את הסאגה הכי גדולה, של להשיג דירה, אבל זה כבר סיפור לשבוע הבא…

בינתיים כבר קנינו לנו ביום שישי קווי פלאפון מקומיים והיינו מאד גאים בעצמנו על העסקה שעשינו (דרך O2) ואת סוף השבוע אנחנו מעבירים בשקט בביתנו בלי מאורעות מיוחדים.
תחום המרגש שלנו הולך בגלים – עודד קצת משתפר ואני מתחילה להרגיש רע, אני משתפרת אז עודד בריגרסיה… בקיצר, שמח בצמח…

השבוע הקרוב עומד להיות מוקדש כולו ככולו לחיפושי דירה, בתקווה שלא יביא עימו תסכולים רבים מידי.

ועכשיו? עכשיו פסטה בשמנת ובטטה.

שיהיה שבוע טוב.