מטגנים את הבצל עם כפות נדיבה אך לא מוגזמת (בערך כף וחצי) שמן זית, על אש גדולה, עד שהוא מקבל צבע של משהו משהו.
בשלב הזה מוסיפים אליו בין 2 ל-3 שיני שום קצוצות דק ו400-550 בשר טחון (גובה הפרה לא רלוונטי. אתם יכולים לנחש במה אני השתמשתי…)
ממשיכים לערבב ולטגן (במידה והבצל מתחיל להיחרך, אפשר להוסיף קצת מים), עד שכל התערובת מריחה כמו ההגדרה המילונית לרעב ונראית בערך ככה:
כשהבשר משנה את צבעו לגמרי, מוסיפים לתערובת: קופסת שימורים של עגבניות מרוסקות, אורגנו, שבבי שום, פפריקה, מלח, פלפל, שתי כפות קטשופ ומטגנים עד שהכל מתאחד.
אם אתם לא יודעים גרמנית, ובמקום עגבניות מרוסקות, זה מה שיצא לכם מהקופסת שימורים, אל תדאגו, גם זה עובד.
כשהתערובת נהיית אחידה והריח של התבלינים משתחרר במלוא עוצמתו, מוסיפים כוס מים ומבשלים עד שהרוטב מצטמצם ומסמיך
כמובן שתוך כדי כל התהליך הזה מבשלים בסיר נפרד עם הרבה מלח וקצת שמן זית, את הפסטה
כשהפסטה מוכנה ומסוננת והרוטב סמיך ומוכן מאחדים בינהם (בסיר, ומערבבים טוב. לא בצלחות הגשה עצמן)
מגישיים עם לחם שום טרי (סתם פרוסות לחם כלשהו עם שמן זית, מלח ושום קצוץ דק בגריל בחום גבוה עד שמזהיב)
ואוכלים בתאבון
עוד חיים לחיות 