מסתבר שאנחנו באמת כאן…

אז זהו… הגענו!

 

ביום ראשון בלילה, אחרי יום מקסים וארוך ומתיש וכייפי שכלל יום כייף עם אמא ושירה, ארוחת ערב גדולה בג'ירף עם כולם והמון סידורים קטנים ולחץ של הרגע האחרון, יצאנו לדרכנו אל שדה התעופה יחד עם אבא ושירה.

בשדה התעופה הדברים הלכו חלק באופן מפתיע ותודות לעובדה שכולם שם לגמרי התאהבו בסומו, לא רק שלא היינו צריכים לשלם על 20 קילו אובר ווייט שהיה לנו, אלא גם שריינו לנו שורה שלמה במטוס, כדי שיהיה לנו יותר נוח. למרות שהיה אפשר להרגיש שהשדה מלא בגלל חול המועד, לא היו תורים רציניים בכלל ועברנו את כל התהליך של הצ'ק אין והביטחון ממש ממש מהר.

בדיוטי פרי פינקנו את עודד בפאקטים ואותי בקרם ידיים של ל'אוקיסטן. כרגיל, שילמנו סכום מגוכח על שני קפה וסנדויץ', וזהו ההרפתקאה בארץ נגמרה.

במטוס עצמו, מיד איך שהתיישבנו, פגשנו חבר יקר שהיה בקשר טוב איתנו כשרק הכרנו. מסתבר שבשנה וחצי האחרונות הוא גר בברלין ומגדל את הבת שלו. וממש בכזו קלות יש לנו כבר חבר ראשון בברלין, ומספר טלפון, מישהו שישמח לעזור והזמנה למסעדה. ההתחלה מעולם לא נראתה מבטיחה כל כך :-)

הטיסה עצמה עברה בצורה שקטה לחלוטין, הן מבחינת הטיסה עצמה, במטוס בן פחות משבוע, והן מבחינת סומו שהתנהגה למופת ורוב הטיסה שכבה על הברכיים שלי באישור הדיילים. ביקורת הדרכונים ואיסוף המזוודות הלך גם כן מהר, ואז עצרו אותנו במכס בגלל סומו. היו כמה דקות מלחיצות בהן ביקשו מאיתנו את כל המסמכים, ודיברו בינהם בגרמנית (שתמיד נשמעת יותר עצבנית כשלא מבינים אותה), והודיעו לנו שאנחנו צריכים לחכות שתגיע הוטרינרית של השדה, ובאופן כללי, אני כבר בדקתי בעיניים איפה נצטרך לקנות כרטיס חזרה לארץ… אבל אז הוטרינרית הגיעה, ובדקה לסומו את הצי'פ, ודיברה עוד קצת בגרמנית, ואז אמרה לנו שהכל בסדר ואנחנו יכולים ללכת. אנחת הרווחה שלנו נשמעה עד מרחבי הנגב.

פיפי ראשון על אדמת גרמניה ויצאנו בדרכנו אל הדירה.

הדירה עצמה מתוקה לחלוטין, אומנם קטנה, אבל מרגישה יותר מרווחת מהדירה בדיזינגוף. המטבח חמוד ונוח והכל ממש לפי מידותינו.

הימים האחרונים עברו עלינו בעיקר בהסתגלות. קניות בסופר, קניות סופר פארם כאלו… אתמול הרגשנו יותר הרפתקניים ויצאנו לטיול לחנות בעלי חיים גדולה בפרנצלאור ברג ובערב גם נסענו לאלכסנדר פלאץ. אז אם אמרתי שאני ארגע מהסאגה עם סומו רק כשכפות רגליה הקטנות יטופפו על אדמת האלכסנדר פלאץ – אז הנה, נרגעתי :-)

אני מרגישה שהימים האלו לוקחים ממני המון אנרגיות ואני נהיית עייפה הרבה יותר מהר מהרגיל. בקנייה הראשונה בסופר בכלל נכנסתי למיני דיכאון כי הרגשתי שאני לא מצליחה לקנות מה שרציתי, כי הכל בגרמנית. ולך תדע אם קנית חלב או שמנת חמוצה… אבל בין לבין אני מרגישה שאנחנו בכיוון הנכון. אנחנו מצליחים להתחזק מאד אחד מהשני וסומו גם מוסיפה המון אנרגייה חיובית למערכת. נראה לי שבסוף יהיה לנו טוב…

ביום שבת יש לנו פגישה עם ניצה, אשת הקשר שלנו לענייני בירוקרטייה, לפגישת עבודה ראשונה. אחריה כנראה יתחיל המרוץ הבירוקרטי של כל הדברים שצריך לעשות ולארגן.

ביום שישי אנחנו מתכננים ללכת לסיור החדש של אלטרנטיב ברלין.

ואיפשהו באמצע אנחנו עוד צריכים לקנות לי נעליים, כי שלי הורגות אותי.

היום מוקדש לסידור הדירה ופריקת מזוודות ובצהריים אני מתכננת לבשל את הארוחה הראשונה שלנו כאן. מתכון מובטח באם הכל יילך כשורה.

 

וזהו… מסתבר שאנחנו באמת כאן… לבינתיים :-)

 

 


 

מודעות פרסומת

תגובה אחת ל-“מסתבר שאנחנו באמת כאן…

  1. בהצלחה =]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s